פסק-דין בתיק רע"א 1894-04-11

1.       המשיב 1 (עם חמשת אחיו) הגיש ביום 17.7.08 תביעת פינוי נגד המבקש וכן נגד מוחמד עבדאללה חמדאן, המחזיקים בנכס שהוא טוען לבעלות בו מכח ירושה. תביעה זו היתה תביעת פינוי שנייה שהגיש. התביעה הקודמת הוגשה נגד המשיב 2, שהחזיק בנכס בשכירות, והיא התקבלה ביום 10.7.05 (ת"א (שלום י-ם) 4890/05); אלא שהמבקש הגיש בקשה לצו הצהרתי כי זכותו-שלו אינה תלויה בזכותו של המשיב 2 ולפיכך אין פסק הדין הנ"ל חל עליו, וכך אכן נקבע בפסק דין מיום 19.8.07 (ה"פ (שלום י-ם) 584/06). על-כן שב המשיב והגיש את התביעה האמורה.

2.       ביום 19.1.09 הגיש המבקש את כתב הגנתו. בדיון שהתקיים ביום 21.12.09 נתן בית משפט קמא צו גילוי מסמכים הדדי והעברת שאלונים בתוך 60 ימים. הצדדים ביקשו לדחות את המועדים, וכן גם לדחות את מועדו של קדם המשפט, וזה התקיים ביום 7.10.10. בעת הדיון הורה בית המשפט למבקשים, היינו הנתבעים שם, להשיב בתוך 15 ימים לשאלון שהעביר אליהם המשיב ויתר התובעים שם, משום שעד אז נמנעו מלעשות כן.

3.       ביום 28.10.10 ביקש המשיב עם יתר התובעים את מחיקת כתב ההגנה ומתן פסק דין בהעדר הגנה, משום שלטענתו המבקשים, היינו הנתבעים שם, לא השיבו לשאלון בניגוד להוראת בית המשפט.

4.       בפסק דין מיום 5.12.10 קיבל בית המשפט (כבוד השופטת א' שניידר) את בקשתם, וניתן פסק דין כמבוקש. בפסק דינו הורה בית משפט קמא למבקשים לפנות את הנכס בתוך חמישה עשר ימים וכן לשלם למשיב 1 ולאחיו סכום כספי בתוספת הוצאות משפט.

5.       ביום 13.12.10 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין ועיכוב ביצוע. לטענתו, לא הועברה לידיו הבקשה למחיקת כתב ההגנה, ולגופו של עניין טען כי השיב לשאלון כדבעי ביום 26.10.10. המשיב 1 השיב לבקשה, ולאחר שביקש מתן החלטה, ניתנה ביום 10.2.11 החלטת בית משפט קמא ולפיה "הבקשה לביטול פסק הדין נדחית והוא נותר על כנו".

על החלטה זו מבוקשת הרשות לערער.

6.       למקרא הבקשה והתגובה, על יסוד תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי,  התשמ"ד-1984, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה; החלטתי לקבל את הערעור לגופו, הכל כמפורט להלן.

7.       המבקש שב וטוען כי בקשת מחיקת כתב ההגנה לא הומצאה לידיו. המשיב, לטענת המבקש, לא הציג אסמכתא לכך שהמציא את הבקשה, ואף לא צירף תצהיר שיעיד על כך. מנגד, בבקשה לביטול פסק הדין הצהיר המבקש כי הגיש למשיב תצהיר תשובות לשאלון. לפיכך, דחיית הבקשה לביטול פסק הדין על סמך כתבי הטענות בלבד וללא חקירת המצהירים, כדי לברר האם נכונה טענת המשיב כי המבקש לא קיים את ההסדר הדיוני ולא הגיש תצהיר תשובות לשאלון, היא צעד חריג שהצריך הנמקה מיוחדת.

8.       המשיב מצדו טוען כי אין חובה בדין להמציא את כתב בקשת מחיקת כתב ההגנה לזה אשר מזלזל בהוראות בית המשפט ומפר את צוויו. לגופו של עניין מצביע המשיב על כך שמתן המענה לשאלון ביום 26.10.10 מהווה אחור של ארבעה ימים מן המועד שנקבע בהסדר הדיוני, ולפיכך כדין לא שעה בית משפט קמא לטענותיו של המבקש ונעתר לבקשה למחוק את כתב ההגנה מחמת אי מילוי צו של בית משפט על אודות מתן תשובות לשאלון.

9.       פסק הדין שנתן בית משפט קמא הוא פסק דין שניתן בהעדר הגנה, ועל-כן יש לראותו כהחלטה שניתנה על-פי צד אחד. ככזו "רשאי בית המשפט... לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים..." (תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). מקובלנו כי החלטה שניתנה במעמד צד אחד ניתן לבטלה מחמת אחד משני טעמים: או מתוך חובת הצדק או מכוח שיקול דעתו של בית המשפט (ע"א 5000/92 בן-ציון נ' הנאמן על נכסי י' בן-ציון, פ"ד מח(1) 830 (1994)). חובת הצדק לא תוכל להיות שיקול מכריע בענייננו, משום שהמבקש ידע היטב כי עליו להגיש תצהיר תשובות לשאלון בתוך זמן קצוב ולא עשה כן אף לשיטתו. קשה אפוא לקבל את טענתו כי הדברים נעשו מאחורי גבו ובלא שהיה לו יומו בבית המשפט. אולם סבורני כי שיקול הדעת חייב את בית משפט קמא להעתר לבקשת הביטול, ולא להותיר על כנו את הצעד הדרסטי של מחיקת כתב ההגנה וקבלת התביעה. שני טעמים לכך. האחד, כללי, כי מחיקת כתב הגנה היא כאמור צעד חריף, שיש לנקוט בו במשורה ובמקרים המתאימים בלבד: "אין פלא בדבר, איפוא, שבתי משפט חזרו שוב ושוב על האזהרה כי אין מוחקים כתב הגנה אלא במקרים קיצוניים הראויים לכך, והוא במקום שהנתבע פועל בזדון או שהתנהגותו מגלה זלזול חמור בבית המשפט. ואילו במקום שהנתבע פועל בתום-לב אך מתוך חוסר הבנה - ולו ברשלנות - לא ילקה במחיקת כתב ההגנה. כמובן ששאלת תום-הלב תוכרע בנסיבותיו של כל ענין וענין, ויש שתום-לב יהפוך עורו ויעטה גלימת חוסר תום-לב, לאחר מתן ארכה והמשך המריית פי בית המשפט. מכל מקום, הכלל הוא שמחיקת כתב הגנה - בשל אופייה הדרסטי - בית משפט לא ינקוט בה אלא אם שוכנע שכלו כל הקיצין וכי אין להבין את התנהגות הנתבע אלא כהסתוללות ביריבו ובבית המשפט וכזלזול ברור וגלוי בחובתו... מחיקת כתב הגנה אינה מסע עונשין נגד נתבע, ומקום שנתבע מילא חובתו, ולו באיחור, לא ימחקו את כתב הגנתו" (ע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבניין ומסחר (קרני שומרון) בע"מ נ' אמיר מרדכי, פ"ד מו(3) 793, 800 (1992)). הטעם השני הוא שאין לזלזל בסיכוייו של המבקש להתגונן מפני התביעה. שאלת סיכוייו כבר נדונה בבית משפט, בה"פ 584/06 הנ"ל, ונקבע כי "יש לפחות בסיס מסויים לקיומה של זכות עצמאית של המבקש להחזיק בנכס, ולפיכך, מתחזקת המסקנה כי יש לאפשר לו את יומו בבית המשפט, ולטעון את טענותיו, בטרם פינוי אפשרי שלו מן הנכס" (פיסקה 18 לפסק הדין). בל נשכח כי משמעות פסק הדין היא מרחיקת לכת - סילוק ידו של המבקש מן הנכס שבו הוא מחזיק. מתחייב היה אפוא בנסיבות העניין דנן לקבל את בקשת המבקש לביטול פסק הדין, תוך מתן ביטוי לדרך התנהלותו בפסיקת הוצאות המשפט.

10.     אציין עוד כי מחיקת כתב הגנה איננה מחייבת באופן אוטומטי את קבלת התביעה ככתבה וכלשונה, על קרבה וכרעיה. הן התברר כבר כי יש עם המבקש טענות להגנתו (אף שכתב הגנתו נמחק), ובית משפט קמא נמנע מלציין מדוע על סמך כתב התביעה בלבד מוצדק לקבל את התביעה ללא סייג וללא כל בירור נוסף שילמד אם אכן צודקים המשיבים בטענותיהם באופן מוחלט (ע"א 1730/92 פדאללה נ' מסראווה (ניתן ביום 29.3.95)).    

11.     ודוק: התנהלות המבקש ראויה לגנאי. לא באומר בלבד, אלא באופן ממשי. הזלזול בהחלטת בית המשפט הוא חמור. לא רק בכבודו של בית המשפט עסקינן, אלא בכבודו של הצד שכנגד, בזכויותיו הדיוניות והמהותיות. גם בכלל המתדיינים פוגעת התנהגות שכזו. זמן שיפוטי איננו הפקר. כשם שמחיקת ההגנה וקבלת התביעה בנסיבות העניין, היא סנקציה חריפה יתר על המידה, הרי שפטור בלי תשלום הוצאות בשיעור הולם, גם זאת אי אפשר.

12.     לפיכך החלטתי לבטל את החלטת בית משפט קמא מיום 10.2.11, ממילא בטל גם פסק הדין מיום 5.12.10; אך זאת לבד מסכום ההוצאות ושכ"ט עו"ד שפסק בית משפט קמא (סכום כולל של 20,000 ש"ח). תשלום סכום כסף זה בתוך 20 יום הוא תנאי לביטול פסק הדין. אם לא ישולם הסכום במלואו ובמועדו, יעמוד פסק הדין בתוקפו.

ניתן היום,  ל' באב התשע"א (30 באוגוסט 2011), בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: